סדנת השירים

כתבתי מכתה ו׳. בשנים הראשונות כתבתי שירה. אני זוכרת שיר על סוסת הערבה, סוסה שהיתה גיבורת ספר שקראתי והשפיע עלי עמוקות. כתבתי שירים. אחכ פגשתי חברים מוזיקאים והתחלתי לכתוב להם מילים. אז התחלתי לכתוב בקצב מסוים, ובחריזה.
יום אחד, בגיל מאוחר, 20 בערך, הבנתי שאני שומעת מנגינה כשאני כותבת את המילים. ופשוט התחלתי להקשיב למה שמתנגן לי בראש בעצם תמיד. זה היה מדהים.
וזה גם מצחיק. לגלות משהו שנמצא שם גל הזמן.

התחלתי להופיע בכתה י׳ או יא, בפאבים בקריות. עם קאברים ישראלים ולא ישראלים. ביחד עם חבר שהיה לי אני על גיטרה והוא על קלידים. מוכשר אש.

התחלתי לנגן בגיל 10 כשראיתי גיטרה תלויה על הקיר אצל חברים של ההורים. היה לה מיתר אחד, לקחתי אותה והתחלתי לנגן מנגינות שהכרתי, של שירים. אני זוכרת שהפליא אותי איך האצבע יודעת לאן ללכת כאילו מעצמה :)
ביקשתי גיטרה. קנו לי, והתחלתי ללמוד.
המורה הראשון שלי היה אבא של חווה אלברשטיין. משה אלברשטיין.
בכתה י׳ בזכות חבר ( שאיתו הופעתי אחכ), התחלתי להכיר מוזיקה ישראלית, והתחלנו להופיע ביחד. שם ידעתי, אם כי תמיד הייתי מחוברת גם לסוסים ואחרי בצבא עוד נסעתי ללמוד רכיבה אומנותית באנגליה.. אבל כשחזרתי, מיד המשכתי להופיע בתל אביב, ונרשמתי לבי״ס רימון.

בדרך כלל לאורך השנים, הייתי נדלקת מתובנה מסוימת מהתבוננות מסוימת על משהו שמרגש או משפיע עלי. והיתה באה לי הברקה מילולית,
שכבר הגיעה עם מנגינה.
לפעמים הייתי שומעת מנגינה תוך כדי שהיד כותבת את המילים על הדף.
לפעמים אני שומעת מילים ומנגינה בראש, ואז לוקחת את הגיטרה וזה כבר מתחיל לנסוע משם.
תרגילי הכתיבה שאני מעבירה לאנשים היום, הם כולם נולדו מגילויים שגיליתי כשנתקעתי, וכשפתרתי את התקיעות, או כשהכל זרם והתגלה לי משהו חדש שלא תכננתי, באופן היצירה.

כשרון אי אפשר ללמד, אבל את חופש היצירה, שממנו הכל מתחיל, אפשר להגיע אליו בתהליך הזה.
להפתח, להפתח לעצמך בעצם, בעזרתי. זה מה שקורה.
מי שזה בוער בו, יכול לגלות שיוצאים ממנו שירים, או לגלות שהרעיון שהוא השתעשע איתו הוא ממש לא רע, הוא בעצם התחלה של שיר טוב.
יש משהו מסתורי בתהליך הזה,
ומה שמופלא זה שבדרך כלל, בסוף יוצאים עם שירים.